שכר טרחת שמאי ביטוח 

באחד הימים פרצה שריפה במפעלי חברת הדפוס דרור.

מספר ימים לאחר השריפה, פנתה דרור אל חברת אי. או. (אינדיפנדנט אופיניון), העוסקת בשמאות ויעוץ תביעות נגד חברות ביטוח.

בין השתיים נחתם הסכם, בו התחייבה אי. או. לטפל בשמאות נזקי השריפה ולייעץ לדרור בדרישותיה אל מול חברת הביטוח.

אחד מסעיפי ההסכם קבע כי שכר טרחתה של אי. או., יחושב על בסיס 5.5% מכל תגמול שדרור תקבל. בין בפשרה בין בפסק דין.

דרור לא שילמה לאי. או. את התמורה המוסכמת ואי. או. נאלצה להגיש נגדה תביעה בבית המשפט.

במשפט טענה דרור כי הסכם שכר הטרחה, נחתם בהסתמך על הבטחה, שסכום השיפוי שיתקבל מחברת הביטוח, יהיה כפול מתביעתה המקורית של דרור.

בפועל אי. או. לא קיימה את הבטחתה. מעבר לעריכת מכתב ובו דרישת תשלום, לא עשתה אי. או. דבר, כך טענה דרור. כל הפעולות אל מול נציגי חברת הביטוח נעשו על ידי מנהלה של דרור.

השופט מנחם קליין, מבית משפט השלום בתל אביב, העלה את החשש שמא הסכם שכר הטרחה נוגד את חוק לשכת עורכי הדין. בייפוי הכוח צוין שאי. או. "מטפלת" בתביעה, היא יכולה "להתפשר" בשם דרור, "לגבות" את שכר הטרחה מהמבטח, "לחתום על בקשות", הצהרות וכו'. פעולות אלה הן פעולות משפטיות. החוק מתיר לעורכי דין בלבד לבצע פעולות משפטיות.

אי. או. עשתה מאמצים לשכנע את השופט כי פעילותה אינה ב"ייצוג" ו"בייעוץ משפטי" אלא במתן חוות דעת בתחום השמאות - שזו מומחיותה.

אולם דעתו של השופט לא נחה. המדובר בהשגת גבול העיסוק של עריכת דין, קבע השופט.

גם בצורת ההתחשבנות (אחוז מפסק דין או מפשרה) יש טעם לפגם. הוראות חוק רבות, מבהיר השופט קליין, וכן כללי אתיקה מקצועית בתחומים מסוימים אוסרים קבלת שכר טרחה מותנה בתוצאות.

כך קובעים כללי האתיקה המקצועית החלים על שמאי מקרקעין כי "קביעת שכר, או קבלת שכר, לפי תוצאותיו של משפט הקשור בעניין שלגביו ניתן השירות, או לפי תוצאותיו של השירות המקצועי שניתן" מהווה עבירה אתית.

באותו אופן אוסרים כללי האתיקה המקצועית של לשכת עורכי הדין על עורכי דין לשלם "לעד תמורת עדותו, אם תשלום זה מותנה בתוצאות משפט".

הוראות דומות מצויות ביחס לעדויות רופאים.

מטרת הוראות אלה היא שחוות דעת המומחים תינתנה בדרך הגונה, ישרה ותשחרר את בעל המקצוע ממתן חוות דעת "מנופחות" אשר כפועל יוצא שכרו מהן יהיה "שמן יותר".

חוות דעת ועדויות מומחים מנופחות עלולות להטעות את בית המשפט באשר לנזקים האמיתיים.

עדותם של בעלי מקצוע מומחים חיונית בבית המשפט. השופטים נותנים במומחים אמון. חוות דעת מוטעית עלולה להביא לתוצאות שגויות ולאבדן האמון במערכת החוק והמשפט במדינתנו.

אכן, מודה השופט, במקרה של שמאות לנזקי שריפה, אין הוראת חוק האוסרת לגבות שכר בהתאם לתוצאות. אך אותו רציונל כמו בתחומים בהם קיימות מגבלות שכאלה קיים גם כאן.

על בסיס כל אלה, ביטל השופט את הסכם שכר הטרחה וייפוי הכוח של אי. או. בהיותם נוגדים את הוראות חוק לשכת עורכי הדין וכן את תקנת הציבור.

יחד עם זאת, קבע השופט, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי אי. או. פעלה עבור דרור. על כן מגיע לה שכר ראוי בגין המאמצים שהשקיעה בתיק. הבסיס לשכר ראוי שכזה הוא בחוק עשיית עושר ולא במשפט.

כדי לקבוע את השכר הראוי, השופט פונה למספר תעריפי שכר טרחה של שמאים אלמנטאריים שהוצגו בפניו. אף אחד לא מבוסס על תשלום לפי התוצאה.

השופט לומד כי השכר המקובל בתעריפים אלה הוא 2% לערך, מהנזק ולא מהתוצאה הסופית של פשרה או פסק דין.

בסופו של יום, השופט מעמיד את שכר הטרחה של אי. או. על שכר ראוי של 8,400 ש"ח + מ.ע.מ. לפי תעריף שכר הטרחה של חברת סהר ציון, כארבעים אחוז ממה שנתבע על ידי אי. או. במקור.

מסמך 483